אלול הוא סמל וריכוז של כלל התקופה שלנו, תקופה של בלבול והתפרקות מסדר העולמי המוכר ובטרם נבנה סדר חדש. אולם דווקא בזמן הזה מונח פוטנציאל לקירבה גדולה ביותר.
כדברי בעל הטורים, תקיעות השופר של אלול היא בבחינת "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", הן נועדו לעורר את הלב לאימה ולתשובה. במסגרת מה שכולנו חווים לאחרונה, אפשר להבין את השופר כדימוי של אזעקה. המשמעות של עזאקה היא קול הקוטע את השקט ואת הרעש המונוטוני השיגרתי של היומיום, שמבשר שכעת הוא זמן חירום. כל הסדר השגרתי מופרע ומופר, ויש לנקוט בפעולה מיידית - כדי לחיות ולא לחדול. באותו האופן, השופר מעורר אותנו לדחיפות של התשובה, ליקיצה מ'תרדמת הזמן' כלשון הרמב"ם ולבחירה בחיים האמיתיים, שהם חיי הצדקות.
הרבי מליובאוויטש מבחין בין השופר של אלול לשופר של ראש בשנה; השופר של ראש השנה הוא שופר של המלכה כאשר המלך כבר בארמון, בשונה מאלול שבו "המלך בשדה"; ראש השנה מייצג את ההשגה הגבוהה של נשגבות הא-ל וממשלתו. קול השופר בהקשר הזה הוא כמו שופר היובל או שופרו של משיח, קול פשוט שיוצא מתוך העולם הנגלה ומעלה אותנו אל העולם הגבוה ביותר.
באלול לעומת זאת "המלך בשדה" כאמור. זהו זמן-ביניים בין מלכות למלכות, הארמון מתפרק, המלך יוצא החוצה, שום דבר איננו כשורה ולכן התקיעות קשורות לאנדרלמוסיה ובהלה.
אולם כפי שמדגיש הרבי מליובאוויטש בעקבות אדמו"ר הזקן, דווקא בזמן הזה שבו המלך השדה, יש פוטנציאל גבוהה יותר והזדמנות לכל אחד ואחד, גם מי שבכלים הרגילים אינם מבני הארמון או אנשי מעלה, לראות את המלך, לבקש ממנו בקשות ולהיענות, ואף לקבל ממנו פנים שוחקות בסבר פנים יפות.
הדבר מזכיר את המדרש האומר שבזמן חורבן הבית היו הכרובים במשכן מעורים פנים אל פנים, כמו בזמני הקירבה הגדולים ביותר של הקב"ה וישראל. דווקא כאשר הכלים מתפרקים, האלוקות יוצאת כביכול 'החוצה' והיא נגישה הרבה יותר. במצב הזה כמעט כל הרוצה ליטול את השם ולזכות להשראה יבוא ויטול, ואלו יזכו לכונן את העולם החדש.
האות של חודש אלול היא יו"ד, והמזל הוא מזל בתולה. כאילו לומר שכל העולם מתכנס בחזרה בתוך נקודה קמוצה, ראשונית, בתולית, כדי להיבנות מתוכה אחר כך בבניין חדש לחלוטין. ובכל זאת, כמו 'רוח אלוהים המרחפת על פני המים', הארה אלוהית טהורה ורחומה חופפת יל פני העולם בתקופות כאלה.
יום הכיפורים הוא זמן מחוץ לזמן, כנרמז בפסוק "ימים יוצרו ולא אחד בהם". וכך גם כל חודש אלול. הרמז לכך הוא בכך שהמילה "בראשית", הפותחת את התורה ושכל התורה והבריאה רמוזה בה, היא נוטריקון של המילים "תשרי אב". תשרי הוא אותיות האלף בית מהסוף להתחלה, ואילו אב הוא אותיות האלף בית באופן ישר. כלומר, מחודש תשרי עד חודש אב הוא סדר העולם הרגיל של הבריאה, ואילו חודש אלול הוא "מחוץ" או "מעל" ומהווה את המעבר משנה אחת לחברתה.
איפה חודש אלול בכל זאת נרמז? בפרק התהילים שאנחנו מוסיפים בתפילה בדיוק בימים אלה, תחת המילים "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים, קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'". מעל המילה "לולא" יש ארבע נקודות, כרומזת לסוד עמוק יותר - הסוד של חודש אלול.
בפסוק זה כמו רומזים לנו איך אפשר לעבור תקופות מעבר קשות ומתאגרות כאלה: אין בהם מה לנבין או במה לאחוז, אבל בכל זאת אפשר לעבור אותן על ידי ההתחזקות והתקווה. האמונה באלוהים ובטוב גם אם כרגע אינם מתאימים לשום מערכת תפיסתית שלנו. הפרק לא מפרט מה קורה באמת "לולא" האמונה והתקווה האלה - כאילו לומר שהדבר בלתי אפשרי
